כל שנה אני פוגשת ילדים, שהולכים לבית הספר ואומרים – "אני לא רוצה", "אני לא אלך", "אני לא מסכים"... מה לענות לילד? ילדים יכולים להתנהג כך ממספר סיבות: להורים שבעצמם דואגים מדי לילד ומפחדים עליו, נלחצים מהמחשבה כל הזמן האם הילד יסתדר, יכולים להלחיץ את הילד עצמו ולהכניסו לחרדות. מה לעשות? רק הורים יכולים לעזור לילד להתגבר על החרדות שלו. מצד אחד, יש צורך לגלות אמפתיה לחוויות הקשות של הילד. מצד שני, כניעה לחרדה מובילה להחמרת המצב. למשל, אסור לוותר לילד שלא רוצה ללכת לבית הספר בגלל חרדה מהלימודים - המצב רק יחמיר. זכרו: כאשר אנו מגיבים ממקום של הצפה רגשית, אנו מעצימים את הפחד שלנו, לוקחים את הצד של החרדה. הגישה הטובה ביותר היא להחליש את הפחדים דרך כיבוי רגשות. חשבו ממה אתם מפחדים ואיזו ברית תעשו עם החרדה שלכם כדי לעזור לילד להתמודד איתה. הורים מתוחים ועצבנים בציפייה לאחריות נוספת ועומסים רבים. מה לעשות? קודם כל, לא מוותרים על אחריות . בפוסטים הקודמים דיברתי על חשיבות הארגון, לוח הזמנים והשגרה היום יומית למען הסתגלות מוצלחת בביה"ס. אלו נקודות המפתח שיקלו על שגרת היום שלכם. וכמובן, כדאי לשקול את נושא הלוגיסטיקה: למשל, מי יאסוף את הילד מבית הספר וילווה אותו הלאה, להתאים זמנים של חוגים בשלב בחירתם. כאשר ילדים רואים שלהורים יש עמדה שלילית כלפי בית הספר ואפילו כלפי המורים. מה לעשות? שמרו על סמכות המורה (גם אם אינכם מסכימים איתו בהכל). זו חוויה מאוד חשובה לילד בגיל הזה להתלוות על ידי בעל סמכות, והיעדרה הורס מבנים חשובים באישיותו. במקרה של חוסר הסכמה עם המורה, נסו להיכנס לדיאלוג עם המורה, לעזור לו, לקחת על עצמכם תפקיד בכיתה – אך בשום מקרה לא להרוס את הסמכות הזו בעיני הילד. כאשר להורים עצמם אין עניין ברכישת ידע, הילדים גם מאבדים אותו מה לעשות? ההורים הם אלו שמהווים את הדוגמה החשובה ביותר לילד, והוא תמיד ייקח מהם דוגמה. אל תקוו לגרום לילד לרצות ללמוד ולחקור, אם אתם לא עושים את זה בעצמכם. במקום להסביר לו איך לעשות את זה, תלמדו אותו ותראו דוגמה! כאשר הילד אינו מרגיש תמיכה הורית. מה לעשות? תמיכה בילד והתעניינות בחייו זה חיוני עבור התפתחותו של הילד! שוחחו עם ילדים לאחר יום הלימודים - אבל לא על רק ציונים והצלחות, אלא על רגשותיו ומחשבותיו: מה הוא אהב? מה לא? מה זכר? מה החומר שעניין אותו בשיעור? חשוב מאוד לשמור על גישה לא שיפוטית ואמפתיה במהלך שיחות אלו. אם המורה מתלוננת על התנהגותו של הילד, ואתם מענישים אותו בלי לתת לו להבין ובלי להסביר לו מה הוא עשה לא בסדר, הוא יהיה משוכנע בדעתו שבית הספר מקום גרוע עבורו. מה לעשות? אל תמהרו להעניש את הילד ישר. ראשית שאלו אות כיצד ניתן לפתור את הבעיה ולהימנע ממצבים אינם נעימים לפעם הבאה. אם הילד מתקשה לענות, הציעו את הפתרונות שלכם לפתרון הבעיה. שוחחו יחד במה הילד יכול לעשות בעצמו וכיצד אתם או המורה יכולים לסייע לו. אימרו לו שאתם רוצים ללכת איתו למורה ולדון בפתרונות אפשריים עבורו. אם הילד כבר מספיק מבוגר ומתנגד להתערבותכם, אז תשחררו. תנו לו את ההזדמנות לחוות עצמאות ולפתור את הבעיה לבדו. רק אם משהו מאיים על המצב הפיזי או הרגשי של הילד, אתם חייבים להתערב. במידת הצורך, יש לערב את המנהלת ואת פסיכולוג בית הספר. ילד עבר הכנה אינטנסיבית לקראת כיתה א', והוא אינו נהנה מתוכנית הלימודית (הוא כבר רכש אותה בגיל הגן). מה לעשות? נסו לעניין אותו בהיבטים אחרים של חיי בית הספר, למשל: ההזדמנות לעזור לילדים אחרים, למורה, להכיר ילדים חדשים. וגם תתייעצו עם פסיכולוג, כי המצב הזה לא פחות מזיק לילד ממצב של התקדמות מעטה. לילד עדיין העדפה משחקית - במילים אחרות ילד עדיין יותר רוצה לשחק מאשר ללמוד (זה הוא שלב התפתחותי מאופיין בפעילות משחקית רבה וקודם לפעילות הלימודית) מה לעשות? שמרו לילד מקום וזמן למשחק, במיוחד למשחקי תפקידים, משחקי שולחן ותנועה. משחקים אלו מחזקים את המוטיבציה ומיומנויות שונות. לכן, בהתחלה רק ההורה קובע יחס חיובי לבית הספר. מתוך ניסיוני כפסיכולוגית חינוכית גיליתי שחשוב מאוד לתמוך בילד קטן שעולה לכיתה א'. הילד מאוד רוצה להצליח, תנו לו תקווה, תנו לו קרדיט! תשבחו אותו על כל מאמץ והישג. תשבחו ותתמכו במילים כמו "כל הכבוד!", "עשית כל כך טוב!" מילים אלו יכולות להגביר את ההישגים האינטלקטואליים לא רק של ילד קטן אלה גם של מבוגר! הורים, אל תשכחו שכאשר בן אדם לומד, זה טבעי שהדברים לא יוצאים מושלמים – לילד יש זכות לטעות. אל תציבו דרישות לגבי איכות מטלות לימודיות לילדכם - זו עבודתו של המורה. עליכם לשמור על תפקידכם כעוזרים, תומכים בילד. אתם לא המורים! אם נראה לכם שמשהו לא מסתדר לילד ואינו משתפר עם הזמן, התייעצו עם המורה או עם פסיכולוג בית הספר כדי להבין מה סיבת הקושי.